מאת – ורד אטס

הקדמה

“אדם חי בעולם שאותו הוא עושה לעצמו, מן התאוות שבשרו מתאווה לעצמו מן הנופים שבהם הוא ממתיק לעצמו את הפחדים שבהם הוא מפחיד את עצמו ומן האהבה שאותה הוא אוהב לעצמו. ומן השנאה שאותה הוא שונא לעצמו ובקיץ הוא יוצא אל מחוץ לעצמו ובסתיו הוא חוזר חזרה לעצמוורואה מה עשה לעצמו בקיץ

ומה לא עשה לעצמומבחין בין זה לזה ומבין לעצמו….”                              (נתן זך, מתוך: “חוזר אל עצמך” 1988,עמ’ 8)

 

כמילות השיר, במחקרי זה נטמנים הזרעים הראשונים לדיאלוג אמיתי ומאתגר עם נשים- מורות, אשר באמצע-החיים הבחנו והבנו שהן הולכות לקראת תהליך אמיתי (יש שיגידו אף אמיץ – “מה שאת עשית זה הדבר המסוכן ביותר שאישה באמצע- החיים יכולה לעשות, את התעוררת יום אחד ושאלת את עצמך מה היה אילו, ואז הלכת ובדקת את זה…” לנדאו, 2009) של שינוי קריירה ייחודי מהמסגרת הפורמאלית לבלתי-פורמאלית.

 

השאלה מדוע בוחר אדם לחקור דווקא נושא מסוים, נתפסת כשאלה לגיטימית וטבעית במיוחד במחקר האיכותי אשר מוציא את החוקר מ”אחורי הקלעים” אל “הבמה”. ניסיון להשיב על השאלה- איך הגעתי לנושא זה, התבהר יותר ויותר במהלך המחקר בו ראיינתי נשים, עתירות-ניסיון, שדרכן הבנתי לעומקן חוויות אינטימיות של דו-שיח של אישה עם עצמה הפנימי. כך נפתחה לי דלת להבין את עולמן ולעיתיים אף את עולמי- כאחת שבחרה לעסוק בתחום הבלתי-פורמאלי. בנוסף, לצד כל העדויות האותנטיות שילבתי ניסיון אישי, מחשבה וידע מחקרי. גיליתי את הפחד לצד התעוזה, את המניעים ואת ההשפעות התרבותיים, את הלחצים הפועלים עלינו ואת פריצת-הדרך הייחודית, שעושות נשים בשלב קריטי של אמצע- החיים, כדי לפגוש את עצמן ואת העולם אחרת.

 

לבסוף, אם הייתי צריכה לבחור מוטיב מרכזי שהתעצם במחקר כחוט השני, הייתי בוחרת במוטיב- להיפרד ולבחור מחדש או במילותיה של אחת המשתתפות- “להיפרד ולבחור במשמעות חדשה…”

 

תקציר

 

מחקר נרטיבי זה בוחן את סיפורי החיים של נשות חינוך, אשר בחרו בשלב אמצע-החיים בשינוי קריירה מהחינוך הפורמאלי לבלתי-פורמאלי. מטרת העבודה היא להבין את תופעת שינוי הקריירה לעומק, תוך התייחסות לאופן שבו נשות החינוך מפרשות ומתארות את תהליך הבחירה בשינוי הקריירה ואת ההתנסות במהלכו. כדי לחשוף את קולן של משתתפות המחקר ברובד הגלוי ובעיקר ברובד הסמוי, ולהתקרב לנקודת המבט של הנחקר בחרתי להשתמש בסיפורים אישיים (Personal Narratives) הקשורים לשלבים שונים בתקופת חייהן של המשתתפות ובפרט בתקופת אמצע-החיים. המחקר יצא לדרך מתוך ההנחה שסיפורים אישיים הם כלי אותנטי לחשיפת עולמן הפנימי- מקצועי של המשתתפות.

 

בסיפור האישי קיים אלמנט בולט במיוחד של בחירה מצד המספר: בחירה בנושא הסיפור, באוצר מילים מסוים, באופן עיצוב הדמויות הפועלות ובמיקוד הקונפליקט- כל אלה חושפים תפיסות, עמדות, אידיאות, בצורה עשירה יותר מאשר שאלון או ראיון מובנה. יחד עם זאת, במחקר זה, התענינתי לא רק ברמת הסיפור הבודד, אלא גם בתמונה המשתקפת מכלל הסיפורים, ולכן ניתן לשייך מחקר זה לקבוצת מחקרי הנרטיב הקרויה בפי Polkinghorne (1995), “ניתוח של נרטיבים”, קרי, מחקרים בהם המטרה היא להגיע להבנה כללית של נושא באמצעות נתונים המופקים מתוך הסיפורים. Carter (1995), מוסיפה ומציינת את ייחודו של הכלי כדרך לביטוי הקול האותנטי של המורה, כמו גם לתפיסת עושרן של ההתנסויות הכרוכות בהוראה.

 

המסגרת התיאורטית של המחקר

 

המסגרת התיאורטית של המחקר מתייחסת למושג אמצע-החיים בכלל ומורות באמצע-החיים בפרט וכן לשינוי קריירה מהמסגרת הפורמאלית לבלתי-פורמאלית. התיאוריה של אריקסון בנוגע להתפתחות האנושית ובמיוחד לשלב אמצע-החיים, כזמן שבו אנשים מגלים את יצר “ההורשה” generativity)) היוותה את הבסיס להבנת המושג. מחקריו של McAdams (1993), שירתו את השימוש בנרטיב ככלי לזיהוי מאפייני שלב אמצע-החיים.

כמו כן, רוב המחקרים לגבי מורות באמצע-החיים מתארים שלב זה בחייהן המקצועיים כמצב של שחיקה וייאוש (פרידמן ולוטן, 1993). כיוון מחשבה זה, נבדק לאורך המחקר והסתמן בחלק מסיפורי המשתתפות. כיוון שונה מוצג על ידי אופלטקה (2002), המראה במחקריו כי בתקופת אמצע-החיים מתקיים תהליך של התחדשות עצמית בקרב מורות ו/או מנהלות, המצויות באמצע הקריירה.

ניתן לומר כי המשתתפות במחקר הנוכחי מציגות דגם של שינוי קריירה לא ליניארי, הנתפס כתהליך (1987Schwin,), שבו המעברים וההתחדשות העצמית המתלווה להם מהווים מקור למניעת שחיקתן ותמריץ אפשרי להישארותן במערכת החינוך (הפורמאלית/ הבלתי-פורמאלית) שנים כה רבות. התחדשותן כוללת חיזוק מושג העצמי, מילוי האנרגיה הפיזית והנפשית ונטייה גוברת לאמץ ולבצע שינויים וחידושים בעבודתן החינוכית-הפדגוגית.

הפרק התיאורטי המתאר את שינוי הקריירה למסגרת הבלתי-פורמאלית, שם את הדגש על מאפיניו הייחודים של החינוך הבלתי-פורמאלי על פי המודל שמציג כהנא (2007), אשר בעזרתו ניתן היה לנתח את אופי הפעילות במסגרת ייחודית זו, ודרך זאת להבין טוב יותר את בחירתה של המשתתפת בשינוי קריירה דווקא לתחום זה. רוב משתתפות המחקר הדגישו בסיפורן את ההתחברות והאמונה אל מסגרות החינוך הבלתי פורמלי, שנתפסות לדעתן כנדבך חשוב בעיצוב פני דור של מנהיגים צעירים שיצעידו את החברה הישראלית קדימה.

 

בסיפוריהן, הן בוחרות להציג את המאפינים הייחודים בתחום החינוך הבלתי-פורמאלי כמו בחירה חופשית, התפתחות רב כיוונית, מרחב עשייה מתוך ניסוי וטעייה, יוזמה אישית ועוד, המלווים בהערכה ובמתן משוב בונה ותומך (כהנא, 2007). על ידי הצגת מאפיינים אלו ניתן היה לערוך אנאלוגיה בין המסגרת הפורמאלית לבלתי-פורמאלית, ולהצביע על נקודות משיקות ושונות בין השתיים ועל ידי כך להבין טוב יותר את מהלך שינוי הקריירה של המשתתפות.

 

שאלות המחקר

 

  1. כיצד נשות החינוך, אשר ביצעו שינוי קריירה לתחום הבלתי-פורמאלי מספרות את סיפור חייהן?
  2. מהי המשמעות שמעניקות הנשים הללו לכל התהליך של שינוי הקריירה כולל ההחלטה עצמה?
  3. כיצד תופסות הנשים, אשר שינו קריירה ועברו לתחום הבלתי-פורמאלי את תפקידן במסגרת החינוכית החדשה בה הן עובדות?
  4. מהן חוויותיהן ורגשותיהן של הנשים במפגש עם הקריירה החדשה בה בחרו, קרי התחום הבלתי-פורמאלי?
  5. מהן ההשלכות המעשיות של תופעה זו על תכנון הקריירה של נשות החינוך הפורמאלי, הן מצדן והן מצד הארגון החינוכי ומערכת החינוך?

 

מתודולוגיה

 

פרדיגמת-המחקר היא נטורליסטית-פנומנולוגית, כשהסוגה המחקרית שנבחרה מתמקדת בנרטיבים. משתתפות המחקר פורשות “פרקים” מחייהן המתייחסים לשאלות באמצעות ראיונות עומק אשר נערכו במשך מספר שעות ובמקרים אחדים ביותר מראיון אחד (אלבז-לוביש, 2001; 2000 Clandinin, (Connelly &. ראיונות אלו, נותחו על-פי התמות המרכזיות, כפי שנמצאו בסיפורים כדי ליצור פרשנות לתופעה הנחקרת.

 

הדרך להגיע אל התשובות לשאלות, הנוגעות לזהות האישית, היא באמצעות הסיפורים, כפי שגורס Mcadams (1993), הזהות בנויה מעברו של האדם וממקומו בהווה, ועל- כן “הסיפור שלי אומר מי אני”. מערך המחקר מבוסס על תיאוריה מעוגנת בשדה שהיא תוצר של תפיסה מחקרית-איכותית 1994) Strauss, & .(Corbin עצם החיבור בין המושגים השונים ובניית נרטיב על בסיסם, הוא בבחינת חידוש ועל-כן התיאוריה הנרטיבית בסיפורים יכולה לצמוח רק במקביל וכתוצאה מאיסוף הנתונים.

 

 

ממצאים

 

ממצאי-המחקר הראו שרוב המשתתפות ביצעו את שינוי הקריירה באמצע-החיים לכיוון החינוך הבלתי-פורמאלי, מתוך חיפוש משמעות הן בחייהן האישיים והן בחייהן המקצועיים. שלב “אמצע-החיים” בו מצויות המשתתפות, מצטייר כשלב שבו ההחלטה לשינוי קריירה מהווה מהלך משמעותי בהתפתחות האישית. ביטוי בולט לכך היה דרך תיאורן את שלב אמצע-החיים, כשלב שבו הגיעו להרגשה של בשלות אישית ומקצועית וזאת, מתוך כברת הדרך והניסיון שצברו עם השנים.

 

כמו כן, רוב המשתתפות ביטאו תחושות של שחיקה ותסכול במערכת הפורמאלית ומנגד דיברו על עולם חדש שנפתח בפניהן. הכניסה למסגרת הבלתי-פורמאלית היוותה עבורן כניסה לעולם חדש אך גם דרך “דלת חדשה”, כלומר חשיפה לאפשרויות הסתכלות ביקורתיות ואישיות שהביא אותן להתפתחות והתחדשות עצמית.

 

התפתחותן האישית היוותה נדבך להתפתחות מקצועית. על-כן, ניתן לומר שנוצר כאן מעין מפגש בין “צורך מקצועי” ו”צורך אישי” של מורות באמצע-החיים. בסיפוריהן הן נתנו ביטוי לאותו יצר “הורשה” שאריקסון ניסח כמרכיב באמצע-החיים, כאשר הרצון להוריש את החינוך האידיאלי, כפי שהוא נתפס עבורן הופנה הן לתלמידיהן והן לילדיהן הפרטיים.

 

יוצא מכאן, ששינוי הקריירה לתחום הבלתי-פורמאלי הביא להתחדשות פנימית במשמעות שמצאו בו המורות ומכאן גם שימש כדרך להתמודד עם עבודתן כנשות חינוך.

 

האופן שבו תואר תחום החינוך הבלתי-פורמאלי על ידי המורות העמיד במרכזו את הדיון הערכי. דיון זה לווה בשיח של משמעות, תוך דיאלוג מתמיד בין המורה לתלמידים, כאשר העיסוק בחינוך הבלתי-פורמאלי היווה תחום למידה שיכול יהיה לסייע להוראה מסוג זה.

 

מסקנות ותרומת המחקר

 

מסקנות: ראשית, אצל רוב משתתפות המחקר, נתפס נתיב ההוראה במסלול הפורמאלי, כבסיס משמעותי בהתפתחותן האישית. כולן מסכימות כי המסגרות (הפורמאליות/הבלתי-פורמאליות) הינן מסגרות משלימות זו לזו, שנועדו להתקיים יחדיו או תחת מקשה אחת. בנוסף, רובן ראו חשיבות ומשמעות גדולה לשלב “אמצע-החיים” בו הן בחרו לבצע את שינוי הקריירה.

 

שלב זה נתפס בעיניהן כשלב קריטי בו הן יכלו להגיע להחלטה מתוך בשלות. כמו כן, המניעים לשינוי קריירה שתוארו על ידי המשתתפות, נקשרו לתחושות של שחיקה לצד תחושות של רצון בהתפתחות והתחדשות עצמית.

 

בנוסף, כולן הטיבו לתאר את הייחודיות במסגרת הבלתי-פורמאלית, שמשכה אותן לעבור אל תחום זה. בהמשך לכך, מעשה ההוראה הראוי כפי שנתפס בעיני המשתתפות, הוא זה שמעמיד במרכזו את הדיון הערכי כשיח בעל משמעות, תוך דיאלוג מתמיד מורה-תלמידים, כאשר העיסוק בחינוך הבלתי-פורמאלי היווה עבורן תחום למידה שיכול לסייע להוראה מסוג זה.

 

תרומת המחקר: המחקר הנוכחי ניצב בפינה ספציפית ייחודית, אך יש בו פוטנציאל להאיר את המשמעות הערכית של מסגרות החינוך הבלתי-פורמאליות ובכך לתרום לבחינת המטרות החינוכיות והיעדים הערכיים לאורן הנוער מתחנך.

 

כמו כן, עשוי מחקרי לפתוח צוהר למשמעות שנשות החינוך מקנות לקריירה בתחום החינוך בכלל ובתחום החינוך הבלתי-פורמאלי בפרט. ייחודו של המחקר הוא בכך שהוא שופך אור על תופעת שינוי הקריירה של מורות באמצע-החיים ומצליח להעלות את המודעות לתופעה. מכורח כך, ניתן יהיה להביא בחשבון כיווני הכשרה והכוונה מקצועית לנשות חינוך באמצע הקריירה שלהן, הרוצות ושואפות לשינוי קריירה.

 

תרומה נוספת האפשרית באם יתרחש מעבר או שינוי קריירה מעין זה, היא מניעת שחיקתן של אותן מורות לאחר מספר שנים בקריירה בתחום הפורמאלי והאפשרות להפיח בהן רוח חיים, התחדשות עצמית ואולי אף שיפור העשייה החינוכית שלהן דרך המסגרת הבלתי-פורמאלית על כל ייחודיה. לבסוף, תרומת המחקר לשדה החינוכי הוא בעצם הדגשת אפשרויות הבחירה והכוחות העומדים לרשותם של מורות גם במציאות של קשיים רגשיים ואתגרים תובעניים בתוך מערכת החינוך.

 

 

אולי יעניין אותך גם: