הבית נותן סיוע חרום לנוער במצבי סיכון וסכנה ומהווה כתובת זמינה וקורת גג לבני נוער בגילאים 13-18 שמסיבה כלשהי אינם יכולים או רוצים להיות בביתם. הסטודנטים מצטרפים לצוות הבית, בשעות הבוקר מבצעים חניכה אישית וקידום לימודי של הנערים דרך פרויקט הילה ובשעות אחר הצהריים ערב משתלבים בפעילויות הבית בקבוצות ובליווי פרטני.
בתמונה הסטודנטית לי יחד עם נערים בבית ברחוב חיים.

סיכום שנת פעילות – הבית ברחוב חיים

הצפיות ממני היו שאהיה שם גם בשביל הנערים- אם צריך להיות להם לאוזן קשבת, אם צריך ללוות אותם, אם הם צריכים עזרה כלשהו ובעצם לנסות למלא כל צורך שלהם 

וגם בשביל המדריכים – הנוכחות שלי מהווה עוד זוג עיניים שיכולים לראות ולפקח על ההתנהלות התקינה של הבית, עבודה בשיתוף פעולה מלא. 

לא באמת ידעתי איך ההתנדבות הולכת להתבצע בפועל, לא תכננתי או קבעתי מראש מה אעשה, החלטתי לזרום. אז הפעם הראשונה הגיעה, וידעתי שיש לנערים לוז דיי צפוף (שיחות מדריך, זמן קומות) בו לא תמיד אוכל לבוא לידי ביטוי. חשבתי עם עצמי מה אוכל לעשות כדי להעביר את הזמן ולתעל אותו לטובת כולם. 

ביררתי מה החבר’ה אוכלים בארוחת הערב והבנתי שארוחה בסיסית, אז החלטתי לבשל להם (מה שבאופן אירוני, אני לא עושה אצלי בבית) האוכל שהכנתי (מבחינתי) פשוט ורגיל, לדוגמא, פסטות, מוקרמים, אפילו חביתות  ולאט לאט גיליתי, בכאב גדול, שבשבילם, זה לא מובן מאליו בכלל. החלטתי שההתנדבות תתמקד באוכל, כי ראיתי כמה זה עושה להם טוב. 

כל שבוע מחדש, הילדים והנערים חיכו לאוכל בקוצר רוח, אם לא הגעתי או אם לא בישלתי הם התאכזבו מאד. כל שבוע מחדש, עוד ועוד ילדים ונערים התנדבו לעזור ולבשל איתי ביחד וזה מאד ריגש אותי, הבנתי שאני כנראה עושה משהו נכון. תוך כדי הבישולים וההכנות, חלק מהנערים התחילו לדבר איתי, להיפתח בפניי, לשתף אותי השתדלתי לנצל את הזמן הזה לטובת יצירת קשר משמעותי. לא האמנתי ולא ציפיתי שאצליח להתקרב אליהם ברמה כזאת…ועוד דרך הבטן. 

לקשר המשמעותי יש המון יתרונות כמובן אבל חסרון אחד בולט- העזיבה הפתאומית שיכולה לקרות בכל רגע, מה שעלי, הקשה מאד. אפשר להשוות את הבית למעין תחנת רכבת, בכל רגע נתון מגיעים אנשים ובאותה קלות הם גם יכולים ללכת, לכן אם כבר נוצר קשר והוא פתאום מתנתק, זה לא קל. 

ההתנדבות, הבית, לימדו אותי שגם הדברים שנראים לי הכי קטנים, בשביל אחרים, זה עולם ומלואו. הבנתי שבשביל האוכלוסייה הספציפית הזו, לא צריך להוריד את הירח והכוכבים מהשמיים, לא צריך לחצות הרים ופסגות, צריך פשוט להיות…וזה מספיק. אני יודעת שגם אחרי סיום הקורס אני אמשיך להתנדב בבית. זה חזק ממני, זה מי שאני, ואם אני יכולה בקלות להעלות חיוכים על כל כך הרבה פנים שונות, אני אעשה את זה. 

מרכז נוער המהווה מרחב טיפולי בלתי פורמאלי לבני נוער על רצף הסיכון. מופעל ע”י צוות מקצועי ומתנדבי עלם. הסטודנטים משתלבים בפעילות המרכז בקבוצות וליווי פרטני של הנערים.

בתמונה הילה הסטודנטית יחד עם נערות המשתתפות במרכז הפוך על הפוך.

סיכום שנת פעילות – הפוך על הפוך 

התנדבתי במרכז הפוך על הפוך של עמותת עלם בנהריה . במרכז נחשפתי לשלל נערים ונערות מכל הקצוות של ציר הסיכון. הייתי חלק חשוב בהקמה של המרכז, זהו מרכז חדש שעדיין נמצא בתהליכי הקמה והתהוות. הנערים והנערות שהגיעו פגשו את הצוות והמתנדבים לראשונה במרכז מסוג כזה בעיר.

חלק מהתפקיד היה להנגיש להם את המידע על מהותו של המקום, מה מטרתו ושאיפותיו של המרכז ומהם המענים אותם הוא נותן עבורם.

הגעתי אחת לשבוע כל יום חמישי, לקח זמן עד שהתבססה ההיכרות ביני לבין הנערים/ות וגם בינם לבין המקום עצמו, זה בהחלט אתגר אך ראיתי בזה זכות גדולה שלי להיות שם עבורם. ההתנסות לימדה אותי המון דברים על עצמי, הגעתי לשם ממקום של חשש וקונפליקט מול עבודה עם נוער בכלל ונוער בסיכון בפרט. אני מאוד שמחה שקפצתי למים העמוקים, הכרתי נערים/ות שזקוקים להמון חום, אהבה, הכלה, הקשבה, דמות סמכותית, הצבת גבולות יישמתי זאת דרך דרך משחק, בישול, שיחה עברנו יחד תהליכי למידה והתפתחות. אומנם לקח זמן עד שהם בטחו בי ונפתחו אלי אבל לאחר שהם נפתחו הצלחתי לצור איתם קשרים משמעותיים. הנערים/ות נכנסו לי ללב דרכם למדתי המון גם עליהם וגם על עצמי, באתי פתוחה ללמוד להקשיב ולשמוע את הסיפור לפני שאני מתייגת ילד, להיות אוזן קשבת וכתף תומכת לתת חום ואהבה בדרכים שונות כל נער/ה ומה שמתאים לו, היה חשוב לי להעביר להם מסר שאנחנו רואים אותם, מקבלים אותם ושיש להם על מי להישען ומאיפה לקבל את הייעוץ והתמיכה.

ההתנדבות הייתה לי מאוד משמעותית אני נפרדת מהם עם ידע ותובנות ועם המון מקום בלב.

מרחב חברתי טיפולי מעצים לנערות באווירה ביתית. במרחב ניתנת ארוחה חמה, פעילויות חברתיות חווייתיות ופעילות קבוצתית מעשירה. ניתן טיפול מקצועי אישי וקבוצתי באמצעות עובדות סוציאליות מהאגף לשירותים חברתיים. השירות מיועד לנערות בגילאים 13-18. הסטודנטיות מצטרפות לצוות הבית, מעבירות פעילויות לנערות ונמצאות שם עבורן לאוזן קשבת ושיחות ייעוץ. 

בתמונה, עדי הסטודנטית בפעילות עם נערות הבית החם

סיכום שנת פעילות – בית חם קרית ים

ההתנסות בשדה שלי הייתה בבית חם לנערות בקריית ים, בחרתי בנערות ולא בנערים בגלל הרצון להשלים את החוסר של “אחות גדולה”. בתור ילדה ונערה עם הפרעות קשב וריכוז ADHD עם הרבה קשיים חברתיים חרם 4 שנים ובוליינג מה שיצר לי הרבה פערים לימודיים, בנוסף היו לי הפרעות התנהגות שהקשו על המצב בבית ובעצם יצרו לי תקופת ילדות מאוד קשה. מהרגע שנכנסתי להתנדבות הזאת הרגשתי את המחויבות להיות שם בשביל הנערות שלי, בלי לשפוט בלי לחנך רק בשביל להקשיב ולתמוך. כמובן שלא רק זה היה תפקידי אלה גם פעילויות של אחרי צהרים שחיברו ביני לבין הנערות. למדתי קונדיטוריה ויישמתי זאת בסדנאות אפייה. בשבוע המעשים הטובים אפיינו עוגות ועוגיות וחילקנו למבוגרים ברחוב וזה היה הרגשה מדהימה. מעבר לפעילויות ולאוזן הקשבת הצוות סביבי חם ועוטף ותחושת בית היא ערך עליון, העובדת הסוציאלית שמלווה את הבנות ואותי מדהימה. נוצר חיבור מאוד עמוק בנינו בצוות מה שגרם לי לרצות להישאר שם כעובדת קבועה. כיום אחרי תקופת התנסות אני נשארת מדריכה קבועה בבית החם. למדתי המון על עצמי ועל סביבת העבודה וכמובן על הנערות החמדות שלי. כמובן שלכל אחת יש את המטען הכבד שלה, אך בבית החם הוא יורד מהכתפיים לכמה שעות וגורם לשבוע להיות קל יותר עבורן. אני שמחה שהיה לי חלק בזה, ושמחה שאני ממשיכה לעוד שנה.

המעון מטפל באוכלוסייה של נערים בגיל 13 עד 18 מהמגזר הערבי. ההפניה למעון נעשית באמצעות שירותי המבחן לנוער או באמצעות לשכות הרווחה השונות. המעון הוא מעון כוללני המפעיל תוכניות אישיות וקבוצתיות במטרה לקדם את מצב הנערים מבחינה התנהגותית ורגשית. הסטודנטים מבצעים חניכה אישית של הנערים בליווי צוות המקום.

סיכום שנת פעילות -מעון אחוה

בתחילה הייתי מאוד מפחדת וגם מתרגשת מהניסיון הזה , כי ההתנסות היא במעון לנוער בסיכון, יש הרבה דברים שאסור לעשות במעון הזה, שזה דבר לא קל, המפגש הראשון היה מפגש מאתגר מאוד ביני לבין עצמי, איך אני מעבירה המטרה שלי והכוונה שלי במפגש ראשון, למזלי נפגשתי עם נער ממש מדהים, נער שאי אפשר לתת לו שם או דירוג עברין. נער שגם המנהל וגם הצוות מכבדים אותו כי הוא נער חכם, ומכובד. הייתי תמיד מתיעצת עם העובדת סוציאלת שלו, היה תמיד שיתוף פעולה, עזרה וגם תמיכה. 

החלק הכי משמעותי שהיה קורה בשבוע שלי הוא ללכת למעון, ההתנסות לימדה אותי הרבה דברים, מבחינת החיים וגם הלימודים, עזרה לי גם מבחיינת קורס ההנחיות, כי השתמשתי במה למדתי על הפעולות שלמדתי על נוער בסיכון, בסוף אני הצלחתי לקבל כבוד והערכה מהנער עצמו, וגם מן הצוות. 

המפגש האחרון לא היה קל בכלל אני והנער הינו ממש עצובים, כי במשך שנה שלמה הינו נפגשים ועושים שיחות, ופעילות יחד.  בישיבה האחרונה עם הילד והעובדת סוציאלית שלו, הנער הודה לי על הכל, הוא אמר שהייתי אוזן מקשיבה, ושעזרתי לו בכל דבר. ההתנסות הזאת הייתה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים, גאה שהייתי חלק מדבר כזה.

מרכז נוער שכונתי, הנותן מענה לבני נוער מהחברה הערבית. המרכז מאופיין בעבודה קהילתית ומקומית. המקום מופעל ע”י צוות ומתנדבי עלם. הסטודנטים לוקחים חלק בפעילות המרכז ומעבירים קבוצות עם תכניים לימודיים וחברתיים לבני הנוער.

בתמונה – וורד מנהל מרכז מגדלור יחד עם הסטודנטים המתנדבים המרכז מהחוג לקרימינולוגיה

סיכום שנת פעילות -מרכז נוער מגדלור

ראשית אני רוצה להודות על הזכות שניתנה לי להגיע ולהתנדב בעמותת עלם. עמותה ללא מטרות רווח שמשנה חיים של צעירות וצעירים במצבי סיכון שונים ומגוונים. ההתנדבות שלי, במרכז “מגדלור” בעכו הפגיש אותי בעצם באופן פורמאלי עם הקושי והסכנה שהצעירים מהחברה הערבית מתמודדת יום יום, שעה שעה. גם אם גרמתי לאחד מהם לחייך, לאחד מהם לבשל ולאפות איתי ולאחרים קצת משהו ששובר את השגרה אז את השכר שלי הרווחתי. אני יוצא עם סיפוק עצום ומאמין שלכל אדם יש הזדמנות שנייה ומספיק מבוגר אחד שיאמין בו ויראה לו את הדרך הנכונה. אותה דרך שאני עברתי בתואר הראשון לקרימינולוגיה באקדמית גליל מערבי, פתאום תיאוריות משנה א’ התיישבו בקנה אחד עם המציאות הנוראית שהצעירים האלה עוברים וקורסים נוספים שבאמת נתנו לי כלים לגשת אל אותה האוכלוסייה. במעמד זה אני רוצה לברך את המעמד שניתן לי ולהוכיר תודה למיכל פרטוק ולכל המרצים שהשכלתי מהם. “כשהכול מסביבך חשוך, תהיה אתה האור, שיראה את הדרך לכל הזקוק לכך”.

בית ספר נירים מיועד לתמידי כפר הנוער בלבד וממוקם בתחומו. התלמידים מגיעים עם פערים לימודיים משמעותיים ותחושת כישלון. בית הספר לא ממיין את תלמידיו לפי הישגיהם או חוות הדעת מן העבר, אלא מניח שהם יכולים להגיע לתעודת בגרות עיונית מלאה. הסטודנטים משתלבים בכיתות הלימוד ומסייעים בחניכה אישית וכיתתית של התלמידים תוך יצירת קשרים בגובה העיניים, אוזן קשבת וייעוץ לנערים.

בתמונה קובי ושיר בפעילות הפרידה בנירים

סיכום שנת פעילות -בית ספר נירים 

בתחילת השנה שאמרו לנו לבחור מקומות להתנסות מעשית בשדה אני ידעתי שאני רוצה ללכת לנירים ולא הייתה לי בכלל התלבטות, למרות שזה מרחק נסיעה שעה ומעלה מהבית שלי. בסיור לימודי מטעם אחד הקורסים שלמדתי, ראיתי את המקום וממש אהבתי והרגשתי שאני רוצה להתנסות שם, ולראות האם כל מה שהחומר הלימודי מציג האם זו גם המציאות בשטח. אז להפתעתי הרבה, היו הרבה פערים בין הלימודים בחדרי ההרצאות לבין הפרקטיקום בשטח עם הנערים בנירים. כשלומדים בכיתה את התאוריות, את הבסיס ומה זה בכלל נוער בסיכון את מדמיינת לעצמך דברים בראש ואיך זה אמור להראות, אבל המציאות ממש ממש שונה מכל מה שחשבתי. בהתחלה שהגעתי לנירים, הייתי קצת בשוק. אני בכל זאת רגילה לבית ספר רגיל, ילדים “נורמטיביים” אפשר להגיד, ושם כשהגעתי, פתאום ראיתי שעל כל תלמיד יושב מתנדב, שבכיתה אין מעל 10 תלמידים, שהיחס ממש ממש אישי, שמתחשבים בכל בקשה שלהם, וזה משהו שלפני שהגעתי לנירים לא הכרתי בכלל. לאט לאט ככל שעבר הזמן, תלמידים שם נפתחו אליי, והתחילו לספר על המשפחה שלהם, ולמה הם הגיעו לנירים, מה המסקנות והלקחים שהם הפיקו מהשהות בנירים.  הרגשתי חשובה, הרגשתי שיש כאלה שמחכים שאני אגיע למפגש איתם בכל יום רביעי, היו תלמידים שרצו לשבת איתי באופן קבוע. הייתי נמצאת איתם בבית הספר, או בתוך הכיתה או מוציאה תלמידים לפרטני ויושבת איתם אחד על אחד להכין את מטלות הכיתה או מה שהמורה הייתה מחליטה לתת להם לעשות. במהלך השהות בנירים למדתי להכיר נערים ונערות מכל קצוות הארץ, מכל מיני מקרים, עם משפחות שונות, עם סיפורים שונים ומגוונים, הפרקטיקום נתן מקום לחומר הלימודי להתבסס על המציאות ולהראות איך הכל מתיישב יחד. במפגש האחרון בנירים, עשיתי איתם שיחת סיכום של השנה ביחד, וכל אחד אמר במה תרמתי לו שם, והם אמרו שהם מאוד נהנו ושהם ממש שמחו שבאתי כל שבוע מחדש להיות שם איתם ולעזור במה שרק יכולתי. 

בית שבתי לוי הינו מרכז חירום היחידי בארץ לילדים בגיל הרך. הילדים, המגיעים אלינו בגילאי 3 עד 7 שנים, חוו הזנחה או אלימות כבר בתחילת חייהם ועקב כך נפגעו בגופם או בנפשם והם זקוקים לטיפול. כל הילדים בבית חוסים בצו בית משפט. העדיפות העליונה היא להחזרת הילדים לביתם, אך במקרים בהם לא מצליחה המשפחה להשתקם על מנת לקלוט את ילדיה בחזרה, הילדים נשלחים למשפחות אומנה או לאימוץ.

סיכום שנת פעילות -בית שבתאי לוי 

את ההתנסות שלי בחרתי לעשות במקום בשם ״שבתי לווי״ מסגרת לילדים בני 3 עד 7 שנמצאים שם בצו בית משפט ! ילדים שחוו הזנחה, אלימות מילולית, אלימות פיזית, או אי מסוגלות הורית כתוצאה מזה ההוצאה שלהם הייתה על ידי צו מבית משפט, ואף אחד לא יודע מתי הם חוזרים לבתים שלהם, והאם בכלל חוזרים להורים הביולוגים או שהם עוברים למשפחת אומנה, הילדים מגיעים למקום עם הרבה חוסר וודאות וכעס על כל מה שקורה סביבם את התחושה שלי אחרי המפגשים קשה לי להסביר במילים !

להגיד לכם שאני חוזרת הביתה בלי לחשוב על אותם ילדים? המחשבות מעסיקות אותי המון במשך היום, וכן משפיע עלי ולפעמים גורם לי לשואל את עצמי מה אשמתם להגיע למצבים כאלה בחיים? ובדיוק אני נזכרת עד כמה אני עושה דבר טוב בהיותי מגיעה לאותם ילדים ומקשיבה להם ונותנת להם להרגיש בית חם.

המקום הזה נתן לי כלים ברמה מאוד גבוה, במשך החודשים האלה למדתי איך להתנהל במצבים קשים, איך לעזור להם להרגיש יותר טוב ואיך חיבוק אחד יכול להרגיע ילד שזקוק לאמא!

המועדון מהווה מוקד פעילות שכונתי במסגרתו הילדים יקבלו מענה בתחומי עניין, העשרה, יצירה, עזרה בלימודים, וכן פעילות חינוכית וערכית.

“כשאתה שומע מהורה של ילד/ה כמה אתה משמעותי עבורם וכמה הם מחכים למפגש איתך במועדון- מחמם את הלב ושווה בשבילי הכול!” הסטודנטים משתלבים עם צוות ההדרכה שבמועדון. מצטרפים לפעילות ויוצרים פעילויות נוספות עבור הילדים והנוער.

בתמונה נופר הסטודנטית בפעילות במרכז הלב

הרשות לשיקום האסיר עוסקת בשיקומו של האסיר ושילובו בחברה. חוק שחרור על תנאי ממאסר התשס”א- 2001 מתנה את שחרורו על תנאי של האסיר בהשתתפותו, במהלך תקופת התנאי, בתוכנית טיפול בפיקוח הרשות לשיקום האסיר. רכזי שיקום האסיר בקהילה מעניקים לאסיר המשוחרר טיפול פרטני, משפחתי, זוגי וקבוצתי וכן פעילויות העשרה, קבוצות טיפוליות ופרויקטים שונים. הסטודנטים יבצעו ליווי פרטני של אסיר/ה משוחרר/ת בליווי אנשי צוות מהרשות, סטודנטים המסוגלים להעביר קבוצה יוכלו להתנסות בהעברת קבוצה בנושא רלוונטי.

בתמונה הסטודנטית חיתאם יחד עם העו”ס ערין שמלווה אותה מרש”א.

סיכום שנת פעילות – התנסות בשדה ברשות שיקום האסיר

בהרשות לשיקום האסיר הייתה לי חווית לימודים משמעותית ביותר,שבאה לידי ביטוי בהזדמות להיות חלק מארגון זה. ההתנסות שלי ברשות נתנה לי המון כוח והוסיפה לי המון בטחון. המטרה של הארגון היא לשקם אסירים ולקחת חלק בלמזער נזקים בתוך החברה ולתת את האפשרות לאנשים אלה לבנות עתיד יותר טוב בשבילם ולישר קוו חיים ובכך להימנע מפגיעה בזולת. הצוות הוא צוות מכיל, מבין ,מעריך, רציני ותומך ברמות בסטודנטים שבחרו לעשות את הפרקטיקום שלהם במסגרתו. אנשי הצוות גילו אכפתיות ונתינה במטרה להכשיר את הסטודנטים באופן הכי יעיל, אם זה בשיחות הדרכה פרטניות עם הסטודנטים  או במפגשי האוריינטציה הארציים שהיו מתקיימים במשך ההתנסות. התרומה שלמפגשים אלה היא תרומה מאוד משמעותית בהליך ההכשרה, המידע שנלמד ונקלט ממפגשים אלה היה שילוב של כמה מדעים אשר הסבירו את אופן ההתמודדות עם אוכלוסיית האסירים. לא היה אפשר לא להרגיש את הרצון בלתת ולהועיל לסטודנטים דרך הדרכות ומפגשים מסוג זה. המידע שרכשתי במשך ההתנסות ברשות היה מידע בעל ערך בעיני החברה דבר שגרם לי להיות עם מוטיבציה ללמוד את השטח. דרך אינטראקציה עם אסירים משוחררים על תנאי, אשר ניתנה לי ההזדמנות לקיים איתם שיחות פרטניות ולקחת על עצמי משימה משמעותית בתוכנית השיקום שלהם, אני צברתי ניסיון עשיר שתרם ללמידה מעמיקה, ותרם להבניית ידע ומיומנויות. אפשר לסכם ולהגיד ,שהחוויה הייתה חוויה מעצימה ומוסיפה לאישיות, חוויה חיובית ומעוררת סקרנות ורצון ללמידה. 

מעון גמילה ושיקום מהתמכרויות מסמים ומאלכוהול בצפון, מוסד רפואי פרטי המיועד למטופלים שאובחנו כמכורים לסמי רחוב ואלכוהול ועמדו בקריטריונים לקבלת הטיפול. המוסד עוסק בגמילה מהתמכרויות ובתחלואה כפולה המשלבת התמכרות ותחלואה פסיכיאטרית. הסטודנטים המשתלבים בהתנסות בשדה בבית חם מצטרפים לקבוצות טיפוליות ולחניכה אישית ב’גובה העיניים’ של המכורים.

בתמונה הסטודנטיות מריה ואמארה יחד עם צוות בית חם.

סיכום שנת פעילות – התנסות בשדה בבית חם למכורים

עבורי ההתנסות בשדה הייתה מאוד משמעותית, חיכיתי רק להגיע כבר ליום חדש בשביל להיות שם לראות איך אנשים מתמודדים עם הכוח רצון שלהם, הקושי והמשמר שיש עליהם. במיוחד נהניתי לקבל את המטופלים לשמוע למה כל אחד הגיע לגמילה בבית חם, באיזה חומרים הוא השתמש בחיים שלו, למדתי במהלך התואר בפסיכולוגיה על סוגי הסמים ושהגעתי לשם כבר כל מטופל שהגיע ואמר במה הוא משתמש כבר היה לי יותר קל, הבנתי את ההשפעה שלו על הבן אדם ומה זה עושה לגוף ולנפש. הייתי בקבוצות ושיחות של המדריכים עם המטופלים ובהחלט נהניתי מכל רגע ורגע. היו ימים קצת קשים כי את שומעת סיפורים כבדים של כל בן אדם ולקחתי ללב אבל למדתי איך להתמודד עם זה דרך הצוות שמנהל שם ותומך כל כך בכל אחד ואחד ונותן יחס אישי ומדהים. שולה הייתה מדהימה היא אישה טובה מבינה, דואגת ועוזרת. בהחלט אני ימליץ תמיד טוב על הבית חם למכורים, התרשמתי, למדתי ונהניתי מאוד. אני מרגישה סיפוק עצמי ענק. 

משטרת ישראל אמונה על אכיפת החוק, שמירת הסדר הציבורי וביטחון הפנים של מדינת ישראל. לסטודנטים הבוחרים להתנדב במשטרה ניתנת הזדמנות לצבור ניסיון משמעותי במהלך לימודי התואר. הסטודנטים עוברים הכשרות והדרכות מקצועיות וכך נחשפים לאופיו, משמעותו והרכבו של הארגון.

בתמונה סטודנטיות מהחוג לקרימינולוגיה בזמן התנדבות עם שוטרי תחנת עכו.

סיכום שנת פעילות – התנסות בשדה במשטרה בעכו

עברתי בהתחלה קורס הכשרה בסיסי ושלב א’ כדי שאוכל להשתתף באירועים. אוכלוסייה רחבה מאוד, שכמעט כוללת כל מיני תיאוריות ונושאים שנלמדו בתואר. לא פגשתי את הכל , אך מקווה שבהמשך אפגוש ואלמד עוד ועוד .בהתחלת ההתנדבות רציתי מאוד להתגייס למשטרה לאחר סיום התואר. אך במהלך הפעילות עברתי כל מיני דילמות בהקשר לגיוס וכל מיני אירועים ששינו לי את המחשבות ופתחו לי דלתות חדשות אחרי סיום התואר. פגשתי הרבה עבריינים עצורים ומשוחררים והזדמן לי לצפות בחקירה אחת. לאחר תקופה זו , התעניינתי באופן ספציפי בעבריינים משוחררים עם עבר פלילי , איך זה משפיע על חייהם לאחר שחרור ואיך הם מתמודדים עם  דחייה של החברה. מקרה אחרון שבאמת שנה לי את כל התכנון לעתיד, ופתח לי דלת לנושא מחקרי חדש שרוצה לעשות בשנה הבאה דרך ראיונות בעיקר עם עבריינים אלה. המחקר הבא , בעל משמעות עבורי, וזה יתמקד במערכת המשטרה, התנהגות השוטרים עם עבריינים משוחררים והשפעתו על עבריינים אלה מבחינה רגשית והתמודדות עם החיים לאחר שחרור. כל הנושאים לעיל עוררו מחשבה חדשה , סוג של עזרה לאנשים אלה שזכותם לחיות חיים רגילים רגועים לאחר שעברו על החוק. לדעתי , הם  לא חייבים לשלם עבור זה כל החיים גם לאחר השחרור , כי כגר שילמו מול המדינה וזה לדעתי מספיק . החברה, המשטרה וגם המשפחה ממשיכה להעניש עבריינים אלה גם לאחר שחרורם . לכן, אחרי שחשבתי טוב, החלטתי לא לעזוב את מקום ההתנדבות ולהמשיך שם כדי ללמוד יותר על נושא זה. בהקשר ליחס של האנשים שמפעילים אותנו והאחראיים עלינו שם, היה מעולה, תמיד עזרו, תמכו ושאפו שנגיע למקומות טובים יותר בעתיד. הרבה תודות ומעריכה מאוד ! ההשתתפות בפרויקט המעשי הוסיף ערכים שונים. בהתחלה, זה נתן לי להתחבר יותר לתחום, להבין תיאוריות ונושאים רבים בצורה טובה יותר, ונתן לי להבין שרכישת יותר ניסיון הוא סוד עיקרי להצלחה בתחום. הסיבה העיקרית שגרמה לי להחליט ללמוד תואר ראשון לקרימינולוגיה הייתה ” בעבר ” להתגייס למשטרה בעיקר בתחום החקירות . לאחר ההתנסות בשדה , והפגישות עם האוכלוסייה נפתח לי תחומים חדשים ורבים . המחשבות השתנו , והתחלתי לחשוב מחוץ לקופסה כדי לסייע  , לעזור ולמצוא דרכים חדשים מועילים שיפחיתו את שיעורי הפשיעה במדינת ישראל. הייתה תקופה מרגשת, מעניינת ואינפורמטיבית .

המרכז נותן את מגוון השירותים הפסיכיאטריים מהתערבות בזמן משבר ועד שיקום לבני 18 ומעלה. הסטודנטים משולבים במחלקות האשפוז השונות (פתוחות וסגורות) ולוקחים חלק בפעילות המחלקה (השתתפות במפגש סדר יום, פעילויות מחלקתיות ובזמן הריפוי בעיסוק של המטופלים). הסטודנטים יכולים לבחור בים פעילות קבוצתית עם המטופלים או בליווי פרטני וחניכה אישית.
בתמונה, ליה וופיקה, סטודנטיות בפעילות פורים בבית החולים מזור.

סיכום שנת פעילות – התנסות בשדה בבית חולים מזור

תחילה הגעתי למזור עם המון חששות כיוון שלא נחשפתי לעולם הזה לפני התנסות זו. תחילה הרגיש לי מאוד מבלבל ברפורט עם הצוות כיוון שלא הבנתי על איזה מטופלים מדובר ומה אומרים כל המושגים שהם משתמשים בהם בכדי להציג את התנהגות המטופל. המפגש הראשוני עם המטופלים היה באספת הבוקר ראיתי שאין ממה לחשוש כלל וציפיתי בכיליון עיניים להצמדת המטופלים. תחילה לא נתנו לי מטופלים בליווי אישי כיוון שהם רצו לבחון איזה מטופלים יתאימו לי, אז בזמן שלאחר אסיפת בוקר הייתי ישבת עם דנה אשר הייתה מסבירה על העבודה במזור והייתי מציירת עם המטופלים, היינו עושים שיחות עם מטופלים שהשתחררו ובאו לבקר במזור, זה היה מאוד חשוב מבחינתי להיחשף לכלל המחלקה על כל חלקיה. אחרי שדנה הסבירה ממה המחלקה מורכבת היא עשתה לי סיור וראיתי את כל האגפים ואת רוב המטופלים שנכחו באותו היום. לאחר מכן המשכתי להגיע באופן קבוע בימי שלישי והמטופלים התרגלו אלי, והיו רגילים לנוכחותי, תמיד ציינו בפניהם גם בישיבת בוקר כי אני נמצאת וגם סטודנטית נוספת מהחוג שלנו. לאחר מכן הוחלט על ידי הצוות כי אנחנו נעביר קבוצת אקטואליה בכל יום שאנחנו מגיעות, לילה לפני ההגעה למזור הייתי דואגת להכין כמה נושאים מראש שיהיו לנו לדבר עליהם בזמן הפגישה. בהתחלה ליוותה אותנו אחת האחיות עד שהרגשנו בנוח במפגשים שלאחר מכן היינו מגיעות והיינו מעבירות את הקבוצה לבד, היינו הולכות לחפש ולקרוא לכל מטופלי המחלקה, שהיו נענים לפעמים יותר ולפעמים פחות, אז היינו מעבירות גם קבוצות גדולות וגם קבוצות קטנות, שאלנו אותם ממה הם חוששים ומה דעתם על כל נושא והם היו משתפים איתנו תמיד פעולה, וכל מטופל היה לוקח את זה למקום שלו. לאחר כמה מפגשים הוחלט על מטופלים לליווי אישי והתחלתי לעשות פגישות בליווי אישי, התחלתי עם ש’ ואז גם עם ת’ קצת יותר מאוחר. עם ש’ העברתי את המפגשים דרך משחקים, בהתחלה הוא היה נורא סגור אלי וכל דבר שרק הייתי שואלת אותו הוא היה עונה שאינו יודע, אך עם הזמן ראיתי איך הוא מתחיל יותר לשתף אותי על הוריו, משפחתו, מה עשה בחג, סיפר על היום הולדת שלו. נורא שימח אותי לראות את השיפור בקשר שלנו ובאמת שניתן לראות כי הוא סומך עלי יותר והיה זוכר תמיד את המפגשים שלנו. את ת’ היה לי נורא קשה לקרוא, לפעמים שיתף פעולה ורצה להיפגש ולפעמים סירב בתוקף, אך אני ללא ייאוש הייתי מנסה תמיד, לא הייתי מכריחה כמובן אך בכל זאת ניסיתי גם כאשר לא רצה. אך בסופו של דבר ניתן היה לראות כי כן כיף לו להפגש איתי,  לשתף ולספר כי הוא הבין שאני שם בשבילו בסופו של דבר, להקשיב לו לתת לו עצות ומה שרק ירצה כמובן שרק דברים חיוביים. הוא שיתף אותי המון במחשבות שלו, בכל מיני דברים שעשה בחיים, סיפר לי על המשפחה שלו ועל כך שהקורונה לא משפיעה עליהם במדינה שבה הם גרים ושהוא מאוד רוצה להשתחרר כבר ממזור ולהמשיך עם רישיון הנהיגה שהתחיל. הקשר שלנו היה חיובי בסך הכל.תמיד כאשר היה לי זמן פנוי בין מטופל למטופל או בין קבוצת האקטואליה לבין הליווי אישי דאגתי לשבת באזור בו המטופלים נמצאים, וכל פעם מטופל שונה היה ניגש אלי ומספר לי את סיפור חייו, זה עזר לי להרגיש מחוברת למטופלים שאני לא עושה להם ליווי אישי אך הם עדיין חלק מהמחלקה שלי. מטופל אחד שצפיתי בו מהצד באדיקות בהתחלה לא היה מוכן להסתכל לכיוון שלי אפילו ולהגיד לי שלום לא עמד על הפרק, אך עם הזמן היה ניתן לראות כי הוא מקבל את מקומי שם והוא התחיל לומר שלום, ואף פעם אחד שלא הייתי כי היה לי מבחן שאל את הסטודנטית השנייה היכן אני נמצאת, מאוד שמחתי לראות את זה שהוא מקבל אותי. בתקופה שחזרתי לאחר הקורונה היה מאוד קשה לראות את המטופלים שהתחברתי אליהם מאוד במצב שונה לחלוטין ממה שהיה לפני שהתחילה הקורונה, זה היה מאוד עצוב נורא כאב לי עליהם ותמיד ניסיתי לדבר איתם ולגרום להם לקום מהמיטה ולצאת מהדיכאון שהם נכנסו אליו בעקבות הקורונה, עם הזמן ניתן היה לראות כי הם משתפרים והמצב שלהם משתפר משבוע לשבוע. החוויה הכוללת שלי ממזור היא חוויה מדהימה כי מי שעשה אותה היו בעיקר המטופלים המדהימים שאני נורא התחברתי אליהם, מלשמוע על הבעיות שלהם באסיפת הבוקר ועד ללשמוע מה הם חושבים על מה שקורה במדינה שלנו, כל אחד ומאחד מהם מדהים והייתה חוויה נפלאה. אני מרגישה שהפקתי את המירב מהתקופה הזו ומההתנסות הזו, ניסיתי ללמוד עד כמה שאשפר שאלתי כמה שאלו שרק יכולתי כל איש מקצוע שרק היה פנוי לשמוע. אני שמחה שניתנה לי ההזדמנות הזו והייתי ממליצה לכל סטודנט לקרימינולוגיה להגיע לבית החולים עם האנשים המדהימים הנמצאים בתוכו. 

עמותת אנוש מספקת לאנשים המתמודדים עם מגבלה נפשית ובני משפחותיהם מגוון שירותים בתחומי הדיור, התעסוקה, החברה ומרכזי יעוץ ותמיכה, המבטיחים שיקום מיטבי ומובילים להשתלבותם בקהילה. הסטודנטים משתלבים במרכזים החברתיים אליהם מגיעים המתמודדים אחר הצהריים ומעבירים להם קבוצות בתכנים שונים כמו (העצמה, שייכות, בישול, אקטואליה, משחקי חברה ועוד..)

בתמונה, ציפי ותום סטודנטיות מתנדבות באנוש קרית ים יחד עם צוות המקום.

סיכום שנת פעילות – התנסות בשדה באנוש קרית ים

התנדבתי בעמותת אנו”ש במועדון בקריית ים, העמותה חלק מסל השיקום של מתמודדי נפש. המועדון פתוח 3 ימים בשבוע אחרה”צ, והמתמודדים מגיעים לפעילויות השונות והמגוונות. בהתחלה היה המון חששות, היה לי כיוון אחר לגמרי שרציתי – אסירים, ולאחר ששמעתי ממתנדבות על פעילויות העמותה שמחתי להצטרף לשירות ההתנדבות. החששות נבעו מחוסר ידע ומפגש עם מתמודדי נפש לפני ההתחלה בהתנדבות, היו המון שאלות, תהיות ודרכי התמודדות. שנכנסתי בפעם הראשונה קיבלו אותי מאוד יפה גם הצוות וגם המתמודדים, נתנו הרגשה של בית והחיבור היה מהיר מאוד. מוניתי להיות אחראית על פעילויות הימי הולדת פעם בחודש, בנוסף לפעילויות העשרה רבות שהעברתי למתמודדים במהלך השנה. מהר מאוד התחברתי לכולם במועדון, ליוויתי את קבוצת הכדורסל לטורניר ארצי בווינגיט, ולאחר מכן במשחקים אחרים ששיחקו. במהלך סמסטר ב הצטרפתי באופן קבוע לפעילות “משחקי לוח” של גרעין צעירים. בנוסף השתתפתי והכנתי יחד עם מתמודדת את פעילות פורים שמורכבת ממפגש של 3 מועדונים של העמותה יחד. 

ההתנדבות לימדה אותי המון, כל מה שלמדנו בתיאוריה בכיתה על מחלות נפש ראיתי באופן פיזי במהלך ההתנדבות, ראיתי התפרצויות של מאניה-דיפרסיה, דיכאון, חרדה (מסוגים רבים) בלייב. ראיתי גם איך בן אדם מגיע למצב שבו הוא לא שולט או מודע למעשיו דבר העלול (לא מחייב כמובן) להביא אותו לבצע עבירה ללא ידיעתו. למדתי איך להתמודד במצבים שונים כאשר המתמודדים בהתפרצויות, איך לעזור להם לבצע דברים יומיומיים ובסיסיים, להסביר להם על חשיבות פעילויות ספורט ואוכל בריא, את חלק מהמתמודדים עודדתי בטלפון או במועדון להגיע יותר לפעילויות ובעיקר לצאת מהבית, ולמדתי המון מהי סבלנות וסובלנות, הכרת האחר והשונה, התמודדות עם סטיגמות (כלפיהם). הערך המוסף שקיבלתי הוא הקשר עם המועדון, הצוות, המתמודדים ושאר המתנדבים. הכלים להתמודדות במצבים שונים, האחריות שהוטלה עליי, התמודדות עם ציפיות גבוהות, העברת פעילויות מעשירות ומהנות יחד, המון סבלנות ויכולות ביטוי עצמי. במהלך הקיץ אני מתכוונת להמשיך להתנדב על דעת עצמי פעם בשבועיים במועדון כאשר אשתתף בפעילות “משחקי לוח” ואעביר את פעילות הימי הולדת.