על קצה המזלג – הכח של קהילה / מאת ורד אטס
“הקהילה מתנוונת ללא הדחף של היחיד, הדחף נובל ללא האמפתיה של הקהילה”ווילאם ג’יימס
כשמנסים לפענח את התופעה החברתית החמקמקה הקרויה “קהילה”, יש לזכור שהמדובר בתופעה הטמונה בעיקר בהכרתם של בני האדם המתבוננים בה. הקהילה איננה התאגדות פורמלית, מרחב גיאוגרפי או חלק ממערכת שלטון מקומי או ארצי. הקהילה איננה ישות משפטית ואין לה כל מעמד חוקי אחר. יש שפות (ערבית) בהן אין כלל מינוח למושג- ‘קהילה’. המערכת החברתית הקרויה קהילה כה קשה להגדרה עד כי יש השואלים האם היא בכלל קיימת.[1] גם אלו הטוענים לקיומה מתקשים להגיע להגדרה מוסכמת[2].
אז אכן יש הרבה פרשנויות למושג- “קהילה”, אבל כולם מכירים בכוחה! איננו אומרים זאת מספיק ויש להגיד- קהילה מגובשת ואיכותית גורמת לתושביה לרצות לחיות בה ולהתפתח בה, וגורמת לשכניה קנאה על החום והאהבה שהיא מעניקה. תפקידנו לגרום לעולם שלנו, לעיר שלנו, ולעולמנו הקטן, השכונה, להיות מורכב לא מבתים, כבישים ומדרכות, אלא מאנשים. זהו, הלכה למעשה, מנוע השיווק החזק ביותר שלנו. זהו הכוח אשר שישאיר את התושבים בארץ שלנו ויגרום לתושבים חדשים לרצות לגור כאן.
האתגר לא פשוט. בניית קהילה איננה עניין של מה בכך. המשאבים אינם מספיקים מלענות על כל הצרכים, והרוח לא תמיד בגבנו, אולם דבר מזה לא אמור להרתיע אותנו. המשימה הזאת מוטלת בראש ובראשונה על אנשי החינוך, על מנהלי הקהילה, בין אם הנכם מנהלים מתקן או תחום. בטוחני כי תבצעו את המוטל עליכם בצורה הטובה ביותר, תוך נטילת יוזמה, מציאת פתרונות גם למצבים הבלתי אפשריים, מתן שירות מעולה ומעל לכל, גילוי מנהיגות, תכונה אשר נעדרת מעט ממקומותינו בימים טרופים אלו.
בהתחלה, צריך לחזור לבסיס בהגדרה מחדש של מה זה- “קהילה” וכיצד בונים אותה. להתמקד בזיהוי שותפים ואיגום משאבים. לחדד את חשיבות ההון הפיזי וההון האנושי ולהתחיל בשרטוט מסגרת היעדים אליה אנחנו שואפים להגיע.
לא בשמיים. בכלל לא.
וגם אם כן, דינן של תקרות זכוכית להישבר לרסיסים. זוהי דרכי ואמונתי, ואייחל כי היא תדבק גם בכם. אני מאמינה כי הכל קם ונופל על אנשים, דוגלת באמירת קודם כל “כן!”, מטפחת את המשאב האנושי ומקפידה על מעורבות חברתית וקהילתית, אשר היא הבסיס הארגוני אשר מאפשר לנו לצמוח. באם תאמצו גישה זו, הרי שהדבר תלוי רק בכם.
אנחנו הולכים לקראת תקופה חדשה ומאתגרת, תקופה בה הראייה הקהילתית- “השיח הקהילתי”, הסולידריות החברתית והרצון להשפיע חייבים להיות לנגד ענינו. כל זאת במטרה להמשיך ולחזק את המֶחויבות, המשמעותיות והחוסן הקהילתי.
ואסיים במרגרט מיד
“לעולם אל תטילו ספק בכך שקבוצה קטנה של אזרחים מודאגים ואכפתיים יכולה לשנות את העולם; למעשה זה הדבר היחיד שאי פעם הביא לשינוי”.
[1] במילון אוקספורד למונחים סוציולוגיים (1998) כתוב:
The sociological content of community has, however, a matter for endless dispute”” הספר ‘מבוא לסוציולוגיה’ מאת ג’ון משוניס, עוסק בטווח רחב ביותר של תופעות האנושיות, אינו משתמש כלל במונח ‘קהילה’.
[2] קיימות מאות רבות של הגדרות למונח קהילה, ואף עצם היכולת להגדיר שנויה במחלוקת. ראה גולדברגר דב (1991) בית הספר הקהילתי קו מחשבה ת”א, עמ’ 153 – 160 (ראה הערה קודמת)
