מנהלים כמנהיגים במיוחד בתקופה הזו / מאת ורד אטס
אנו עוסקים בה כה רבות ומבינים בה כה מעט”(לינדהולם)
“הגאות הייתה בעיצומה, ולא נותרה אלא רצועה צרה בלבד של חוף מוצק בין המים לבין אבני הנגף הלבנות….פתאום, בעודו פוסע סמוך למים, אחזתו תמיהה גדולה. הנה נתחוור לו טרחם הרב של חיים אלה, שכל שביל בם הוא בגדר אלתור, וחלק ניכר מיומו של אדם מתבזבז על שמירת רגליו מרע. הוא עצר תחתיו וסקר את הרצועה, ובזכרו אותו סיור ראשון נלהב, שכמו היה חלק מילדות זוהרת יותר, גיחך בלעג…אובד היה במבוך של הרהורים שנתעמעמו והלכו מאין לו מילים לבטאם… הצרה היא שבהיותך מנהיג עליך לחשוב נכונה, עליך לנהוג בתבונה, ובסופו של דבר חומקת לה שעת הכושר ועליך להרהיב עוז ולהחליט…”
(בעל זבוז/ ויליאם גולדינג. תרגום: אסתי כספי)
להרהיב עוז, להחליט, לקחת אחריות, לשנות, להוביל קדימה, להסתכן, להלהיב, להראות את הדרך ולהיות הראשון שצועד בה, להיות אדם ערכי ומוסרי, להפגין דוגמה אישית, להיות מוכן לוותר ולהקריב למען המטרה, להתייחס לצורכי האנשים ולרצונותיהם, להפיח תקווה, לנסוך ביטחון, לספק משמעות לעשייתנו ולקיומנו – אלה הם רק חלק מהציפיות שאנו תולים במנהיגים שנרצה ללכת אחריהם; אך האם סיפור המנהיגות הוא רק סיפורו של מנהיג?
האם בתופעה זו, הקרויה מנהיגות, אין “שחקנים” או גורמים נוספים המשפיעים בסופו של דבר על רצוננו ועל התלהבותנו?
ושאלת השאלות- האם זיהיתם בתקופה הכל כך מורכבת- “תקופת הקורונה” (תקופה שעוד יכתבו עליה בדפי ההיסטוריה) מנהיגים מהסוג הזה?
מבין מאות ההגדרות שבהן השתמשו החוקרים השונים במהלך השנים בניסיונם להגדיר את תופעת המנהיגות, ההגדרה שאני מצאתי כעדיפה, הינה בעלת אופי תהליכי: “מנהיגות היא תהליך דינאמי של השפעה נמשכת והנעת אנשים לביצוע ועשייה מתוך מחויבות פנימית” (גונן, 2000). השאלה המתבקשת- איך יוצרים את המחויבות הפנימית? תשובה לשאלה זו נעוצה בהבחנה בין שני סוגי מנהיגות”: “מנהיגות “מתגמלת” או “עסקאית” (transactional leadership) ומנהיגות “מעצבת” או “מתמירה” (transformational leadership).
באני מאמין שלי מנהלים בעידן המודרני, מתנהגים או יותר נכון אמורים לשאוף להתנהג כמנהיגים ולפניהם ניצבת הברירה באיזה סוג של אלמנטים מנהיגותיים כדאי להם להשתמש.
אז יש את המנהיגות מתגמלת שנבנית על שיקולי כדאיות של המונהג. המנהיג/המנהל משפיע על עובדיו באמצעות עסקאות חליפין, העסקאות יכולות להיקבע באופן חד צדדי ע”י המנהל (“אם תהיו חיילים ממושמעים, תצאו בשבת הביתה…”), או בהסכמה משותפת עם המונהגים (“בואו נסכם יחד תוך כמה זמן אתם מסיימים את העבודה, כאשר הגשת העבודה היא תנאי…”), אך תמיד המוטיבציה לקיים אותן נובעת משיקולי כדאיות (“מה יצא לי מזה”), כאשר המנהיג/מנהל מפעיל אמצעים של שכר ועונש ומגיב להתנהגות המונהגים באמצעות תגמולים חיצוניים.
החיסרון המרכזי של סוג ניהול שכזה, הוא שהעובדים מונעים לשיתוף פעולה עם המנהל רק מתוך שיקולי כדאיות, ולפיכך, מידת המאמץ שישקיעו תלויה במידת האינטראקטיביות של התגמול.
לעניות דעתי, במציאות של ימנו קשה לעשות עסקאות, כאשר נדרשים ערכים כמו- מסירות, הקרבה והתנדבות. יתרה מכך, כאשר אנשים פועלים ממניעים אישיים צרים ומתוך שיקולי כדאיות, לא נוצרים אצלם מחויבות פנימית ורצון לפרוץ ולהשיג “מעל ומעבר”. על כן, נכון יהיה לומר כי מנהל ראוי לא יוכל להתבסס על מנהיגות מתגמלת גרידא.
סוג נוסף של מנהיגות: מנהיגות מעצבת (מתמירה) ובמילים אחרות- “מנהיגות מחוללת רגשות”, במרכזה עומדים תהליכים שמובילים להתקשרות רגשית של המונהגים למנהיג. שיטת ניהול זו מעצימה את המונהגים בכך שהיא גורמת להם להאמין בעצמם וביכולתם.
מנהל זה מעלה את ציפיותיו מהמונהגים וכשזה מתגשם, נוצרת אצלם מוטיבציה פנימית להגיע להישגיים גבוהים יותר (“אפקט הפיגמליון”). מנהל שכזה שישלב אלמנטים של המנהיגות המעצבת – יציע חזון, השראה והתלהבות, בה בעת היא גם יאתגר את העובדים ברמה האינטלקטואלית ויאפשר להם לראות ולהבין דברים מזוויות ראייה שונות ובהקשרים רחבים.
בנוסף, המנהל המעצב יקדיש תשומת לב מיוחדת לצורכי ההתפתחות האישיים של כל אחד ואחד מאנשיו ויספק להם מענה באמצעות הדרכה וחניכה. הוא יעניק לעובדיו מרחב התפתחות המתאים לצורכיהם ויתייחס לכל אחד מהם כיחיד ולא כאל “בורג במערכת”.
לבסוף, מאחלת לכולנו להיות סובבים בסביבת עבודה עם מנהלים “מחוללי רגשות”, מנהלים מעצבים שיגרמו לנו לנוע כל הזמן קדימה. שיגרמו לנו לחלוק עליהם, להתווכח שצריך, להגיד ולהשמיע את דעתנו. שיהיו “מעוררי השראה” וידעו כל הזמן, בטח בתקופה מאתגרת זו (“תקופת הקורונה”) להיות יצירתיים, להעז ולחשוב מחוץ לקופסא.
מנהלים שיראו את הקושי והמשבר כהזדמנות פז, כמו שאומרים- שיוציאו מ”הלימון את הלימונדה” והכי חשוב יהפכו את המצוינות להרגל ויצליחו לרתום אותנו לחזון ולחלום המשותף.
– מנהיגות ופיתוח מנהיגות : מהלכה למעשה / בעריכת איציק גונן, 2000
