שמעון כהן, סטודנט בקורס המצטיינים, החוג לחינוך – 19.2.2026

נתחיל מהסוף. קיבעונות והרגלים לרוב יהוו עבורנו את המקום הבטוח והמוכר, אך לאו דווקא הנכון עבורנו. חצי שעה של סקפטיות המאפיינת אנשים בוגרים שגדלו בסביבה פרקטית, זה בדיוק פרק הזמן שלקח למבטים שלנו להתחלף ממצב של מה בדיוק רוצה "מחבקת העצים" הזאת מחיינו למצב של פליאה וצמא למוצא פיה. רונית ידעה להנגיש את הנושא עם קדימון מתאים ונכון שקלע למטרה והשאיר אותנו עם פה פעור בסוף המפגשים.

פה אני חוזר להתחלה, נושא הסדנה הוא "ריפוי בעזרת תדרים". לכאורה צלחת טיבטית לא יכולה לרפא חוליים והנשימות לא בטוח שיעזרו כשאנחנו עצבניים. אז ככה, אם הבנתי נכון, לכל אדם יש תדר המאפיין אותו, ולכל אדם יש תדר המרפא אותו. זאת התורה על רגל אחת וזהו התחום שהובא לסדנה.

במקומות בהם התגלתה רגישות, שם בדיוק ידעה רונית לתת את המילה הנכונה.

בין אם בחרתי בערוץ הביקורתי והשיפוטי הטוען כי השיח התפתח מאחר ומדובר בדור צעיר שאינו מתבייש לדבר (בניגוד אלינו המבוגרים), ובין אם אבחר בערוץ הפתוח שמקבל דברים חדשים, התוצאה שהתקבלה יצאה מובהקת ואף… מהימנה. הריפוי החל ונתן את אותותיו.

כפי שהנהוג לומר: שורה תחתונה בסופו של יום כולנו שיתפנו, פרקנו ויצאנו רגועים לביתנו. נודה באמת, התדר עשה את שלו.

יכולתי להמשיך ולקדוח על התובנות, הכלים, המסרים והשיתופים המדהימים שחלקה איתנו, אך נסתפק בזאת .

רונית בר מנחם היקרה… רוצה לומר לך תודה בשם כולנו על הסדנה המשחררת והמהדהדת.

בנוסף נודה גם לך רוני טוטיאן על הזכות שאתה מאפשר לדעת קצת מעבר למה ש"צריך".