חינוך בלתי פורמלי: למידה חווייתית ומעצימה

ד”ר מתן מרקוביצקי

כתבה זו בוחנת את תפקידו המרכזי של החינוך הבלתי פורמלי בחברה הישראלית, במיוחד בעיתות משבר.

החינוך הבלתי פורמלי מציע גמישות ויכולת התאמה למציאות המשתנה ומספק מענה רגשי וחברתי חיוני לילדים ובני נוער. נעמוד על היתרונות של מסגרות אלו, השפעתן על התפתחות אישית וחברתית, ותפקיד העובדים בהן.

אתגרים חסרי תקדים

השנה האחרונה הציבה בפני החברה הישראלית אתגרים חסרי תקדים. בדומה לתקופת הקורונה, מערכת החינוך הפורמלית נדרשה להתאים עצמה במהירות למציאות חדשה, תוך התמודדות עם מורכבויות רבות. מציאות זו משקפת את אופיו של החינוך הבלתי פורמלי, אשר בעתות משבר מתגלה כמשאב חיוני עבור ילדים ובני נוער. במסגרות אלו, הנער עשוי לחוש העצמה מסביבתו, לגבש את זהותו באופן בריא, כמו גם לפתח את יכולותיו האישיותיות והרגשיות, באפיקים בהם החינוך הפורמלי איננו נוגע  .(Jeffs & Ord, 2018)

גמישות והתאמה למציאות

הגמישות המאפיינת את המסגרות הבלתי פורמליות מאפשרת להן להתאים את עצמן במהירות למציאות משתנה. בעוד מערכת החינוך הפורמלית מוגבלת על ידי תוכניות לימודים נוקשות ודרישות סטנדרטיזציה קשיחות, החינוך הבלתי פורמלי יכול להתאים את תכניו ואת דרכי פעולתו, לצרכים המיידיים של הלוקחים בו חלק. תכונה זו הופכת אותו למותאם יותר למציאות החיים הדינמית של המשתתפים, תופעה אשר תורמת לפיתוח יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, חשיבה ביקורתית והבנה  של סיטואציות חברתיות ומצביות (Simac, Marcus & Harper, 2021).

מענה רגשי-חברתי

מסגרות החינוך הבלתי פורמליות מספקות מענה רגשי-חברתי חיוני. הן מהוות מרחב בטוח בו ילדים ובני נוער יכולים לחוות חוויות, לשתף בחששות ולקבל תמיכה הן מקבוצת השווים שלהם, והן מדמויות בוגרות משמעותיות עבורם. חשיבותן מתעצמת במיוחד כאשר מערכת החינוך הפורמלית מתקשה לספק מענה מלא לצרכים הלימודיים, החברתיים והרגשיים של התלמידים.

הגנה מפני סיכונים

זאת ועוד, נמצא כי מסגרות החינוך הבלתי פורמלי מהוות גורם מגן מפני נשירה ממערכת החינוך ומצבי סיכון אחרים, דוגמת התדרדרות לעבריינות (מוכתר ומסיקה, 2017). מסגרות אלו, אשר חשובות ומרכזיות עבור ילדים ובני נוער בזמני שגרה, מוצאות עצמן משמעותיות במיוחד בעיתות מורכבות יותר.

מקום לביטוי אישי

במצבים רבים, הן מהוות עבור הילד/ה והנער/ה מסגרות בו הוא/היא מקבלים את כל אשר המערכת הבית ספרית איננה מעניקה להם: מקום בו הם יכולים להיות מי שהם, באופן יותר אותנטי. מקום בו הם יכולים לפרוק אגרסיות- באופן מבוקר ומכיל. מקום בו הדגש הוא פחות על שינון ולמידה, אלא יותר על יצירתיות, הרחבת מיומנויות חיים וכינון קשרים חברתיים השונים במהותם מאלו הנרקמים בבתי הספר וקצרה היריעה. למעשה, החינוך הבלתי פורמלי מוסיף לחיי אלו הלוקחים בו חלק אינספור פנים, אשר במצבים רבים ממצבים עצמם כמסגרות מרכזיות יותר עבור בני הנוער- מאשר בית הספר- בו, לעיתים, הם חשים כעוד שם, ברשימה ארוכה של שמות, כאשר מאחוריהם ישנה אישיות מיוחדת וייחודית.

תפקיד העובד החינוכי

זאת ועוד, תפקידו של העובד במסגרות החינוך הבלתי פורמליות- שונה מהותית מזה של עובד החינוך הפורמלי. במקרים רבים, הוא יוצר לעצמו מעמד של דמות מרכזית ומשמעותית בחיי הנוער עמו הוא עובד, בעיקר עקב ההיכרות העמוקה והאינטימית יותר עם אותם אלו המצויים תחת חסותו. במקרים רבים, נרקמים יחסים משמעותיים וממושכים בין העובד במסגרות אלו לבין חניכו, גם כאלו הממשיכות שנים רבות קדימה- לאחר סיום לקיחת הנער/ה חלק בתוך אותה מסגרת חינוכית, לא פורמלית.

רשימת מקורות

מוכתר, ע., & מסיקה, ד. (2017). Informal education program through sport for youth from the former Soviet Union in Israel/מועדוני האגרוף ככלי טיפולי-חינוכי לבני נוער עולים ממדינות חבר העמים. סוגיות חברתיות בישראל, 91-117.‎

Jeffs, T., & Ord, J. (2018). Rethinking outdoor, experiential and informal education. Abingdon: Routledge.

Simac, J., Marcus, R., & Harper, C. (2021). Does non-formal education have lasting effects?. Compare: A Journal of Comparative and International Education, 51(5), 706-724.