השלטון באירן על הכוונת | ד"ר אריאל כבירי

מהפרסומים בתקשורת עולה הסכמה בין הדרג הצבאי לדרג המדיני, ושלפיה יש לסכל גם במחיר מלחמה, את ניסיונות אירן להקים את חיזבאללה דור ב’ בסוריה. אך מה הטעם במלחמה שבה העלויות גבוהות וברורות, אך התועלות נמוכות ומעורפלות? מקבל ההחלטות שאותו יש לשכנע לשנות את התנהגותו אינו יושב בסוריה ולא בלבנון, אלא בטהרן.

תומכי הסכם הגרעין בוחרים ביודעין או שלא ביודעין, באסטרטגיה הימורית שלפיה יתרחש לפחות אחד משלושה דברים: הראשון הוא מהפכה עממית כנגד שלטון דכאני. זהו הימור שעל תוצאותיו ישראל בקושי יכולה להשפיע. הימור שני שעל תוצאותיו ישראל יכולה להשפיע רק במעט, הוא חידוש הסנקציות מצד מדינות אירופה, במידה ולאחר תום ההסכם אירן תפנה לפיתוח מואץ של יכולות גרעיניות. ההימור השלישי הוא עמדות ההנהגה האמריקאית, שייתכן ובעתיד לא תהיה כה נכונה לגבות תקיפה ישראלית.

במידה ולא תתרחש מהפכה עממית מוצלחת והמשטר יישאר על כנו, הוא ישיג נשק גרעיני במועד זה או אחר. בשלב זה הוא יהיה מוגן מפני פעולות חיצוניות להפלתו. האם מישהו חושב שהמשטר באירן יפסיק את פעולותיו הנוכחיות לשינוי בכוח של פני המזה”ת, כאשר יזכה לביטחון מפני ניסיונות חיצוניים להפלתו?

ההסכמה הביטחונית שאת יכולות אירן בסוריה יש למנוע גם במחיר מלחמה, המשך המוטיבציה האירנית לעצב תוך שימוש בכוח מזה”ת חדש, והרצון בנקמה על הפגיעה בבסיס T4, עוד עלולים להוביל את ישראל למלחמה אזורית מוגבלת שבה היא תפגע בחיזבאללה, ובנכסים אירנים בסוריה, תוך ספיגת מטחי טילים על אוכלוסיית הערים הגדולות במספרים שעלולים להכריע את מערכות ההגנה. המחיר לישראל יהיה גבוה וברור. אך מה הטעם בכך?! אמנם ניתן לפגוע קשות בתשתית ההתקפית של אירן בלבנון ובסוריה, אך זו תוכל להיבנות מחדש. במצב שכזה, יתברר שישראל שילמה מחיר יקר בעבור תועלת מאוד מוגבלת. אירן הרי יכולה להמשיך במשחק הזה כל כמה שנים לעוד הרבה מאוד שנים. בעיקר ובאופן מוחלט לאחר שיהיה לה נשק גרעיני.

ההיגיון הפשוט יקבע שעדיף לשלם קצת יותר בשביל הרבה יותר. הרחבת המלחמה שכנגד החיזבאללה והחיזבאללה ב’, לערעור השלטון באירן, לא תרחיב את האיום באופן משמעותי. מאירן קשה יותר לפגוע בישראל, ולעומת זאת מישראל (ומשכנותיה) קל יותר לפגוע באירן. אין לישראל סכסוך עם העם האירני, וגם לא עניין של החלפת שלטון בכוח. לישראל אין כוח לעשות זאת.

עם זאת, לישראל כן יש כוח לפגוע באופן ממשי ביכולת של השלטון הדכאני באירן להמשיך ולשלוט בכוח על אזרחיו. ישראל בהחלט יכולה להשפיע ולתרום ליצירת התנאים שבהם אם העם האירני יחליט לקחת את גורלו בידיו – יהיה לו סיכוי ממשי לעשות כן. השלטון האירני נשען על כוחות דיכוי צבאיים וכלכליים שלהם יש כתובת. אם ישראל אכן עומדת לשלם מחיר יקר, אז המטרות העיקריות, הם הכוחות והיכולות שבעזרתם השלטון באירן מדכא את אוכלוסייתו ומשמר את שליטתו. במקרה הטוב העם האירני יאמץ את ההזדמנות להשגת חופש, ובמקרה הפחות טוב, השלטון באירן ייאלץ להתרכז בענייני פנים ולהקטין את פעולותיו האזוריות ותוכניות ההתעצמות הצבאיות. במצב זה, העלויות לישראל יהיו דומות למלחמה מוגבלת יותר, אך התועלות גבוהות הרבה יותר.

נראה שאירן וישראל לא מסכימות על מאזן הכוחות הצבאי השורר ביניהן, ומצב זה נקשר לפרוץ מלחמות. נראה גם שהעתיד צופן לא רק את המשך כוונותיו התוקפניות ופעולותיו ההתקפיות של המשטר האירני לשינוי בכוח של הסדר האזורי, אלא אף חסינות של המשטר בעזרת הרתעה גרעינית. “עדיף עכשיו מאשר אחר כך” כינה נתניהו את ההיגיון הברור שעולה מהמצב שבו נמצאת ישראל. בדומה לחשש של ספרטה מעליית כוחה של אתונה, או לחשש של גרמניה בתחילת המאה ה-20 מעליית כוחה של רוסיה, כך גם ישראל שרויה כיום במלכודת תוקידידס דומה. מדינות השרויות במלכודת שכזו לא נוהגות בד”כ להמר על עתידן, אלא בוחרות ליזום שימוש בכוח לשינוי המגמה האזורית.